חברה ישראלית שפותחת חברת בת בדבלין או בברלין עושה את זה בדרך כלל בגלל מכירות, גיוס או מיסוי. הפרטיות מגיעה אחר כך, ובדרך כלל בשאלה אחת: "עכשיו אנחנו צריכים DPO בגרמניה?" לפעמים כן. בגרמניה הסף נמוך יותר ממה שרוב החברות מצפות.
אבל לפני ה-DPO יש שאלה גדולה יותר. מי הרשות שמפקחת עליכם באירופה, ומי מחליט על זה.
חברת בת היא "establishment"
ברגע שיש לכם חברת בת באיחוד, ה-GDPR חל ישירות על עיבוד שנעשה בהקשר הפעילות שלה, לפי סעיף 3(1). הצורה המשפטית לא משנה. ההנחיות של ה-EDPB בעניין תחולה טריטוריאלית (Guidelines 3/2018) מצטטות את סעיף 22 למבוא ל-GDPR: מה שקובע הוא קיום פעילות ממשית ויציבה, בין שזה סניף ובין שזו חברת בת עם אישיות משפטית.
חברת הבת עצמה היא בעל שליטה לגבי המידע שהיא מעבדת בעצמה, למשל העובדים שלה בגרמניה או הלקוחות שהיא מנהלת מול אירלנד. לגבי המוצר שמופעל מישראל, התמונה מסובכת יותר. אם חברת האם בישראל קובעת לבד את המטרות והאמצעים של העיבוד, ייתכן שחלק מהעיבוד עדיין נופל תחת סעיף 3(2), ושם עדיין צריך נציג לפי סעיף 27. כתבנו על זה במאמר על הנציג באיחוד האירופי.
רשות פיקוח מובילה לא נבחרת, היא נקבעת
מנגנון ה-one-stop-shop מוגדר בסעיף 56(1) ל-GDPR. כשיש עיבוד חוצה גבולות, הרשות של המדינה שבה נמצא ה"main establishment" של בעל השליטה היא הרשות המובילה. היא מטפלת בתיק מול החברה, ושאר הרשויות שמושפעות עובדות איתה במנגנון שיתוף הפעולה של סעיף 60.
ההגדרה של main establishment נמצאת בסעיף 4(16). לגבי בעל שליטה עם כמה מוסדות באיחוד, זה מקום הניהול המרכזי שלו באיחוד, אלא אם ההחלטות על המטרות והאמצעים של העיבוד מתקבלות במוסד אחר באיחוד שיש לו סמכות ליישם אותן. ו"עיבוד חוצה גבולות" מוגדר בסעיף 4(23): עיבוד בכמה מדינות שבהן יש לחברה מוסדות, או עיבוד במוסד אחד שמשפיע מהותית על אנשים ביותר ממדינה אחת.
מה שהרבה חברות ישראליות לא יודעות: אי אפשר לבחור את הרשות המובילה בהצהרה. ההנחיות של ה-EDPB על זיהוי רשות פיקוח מובילה (Guidelines 8/2022) מבהירות שהבחינה עובדתית. איפה מתקבלות ההחלטות בפועל? אם כל ההחלטות על המוצר מתקבלות בתל אביב, וחברת הבת בדבלין היא משרד מכירות, ייתכן שאין לכם main establishment באיחוד בכלל. במצב כזה המנגנון לא חל, וכל רשות פיקוח שמושפעת יכולה לפעול מולכם ישירות.
אז דבלין או ברלין?
כשיש שתי חברות בת, השאלה היא איפה יושבים האנשים שמחליטים על המידע באירופה. אם חברת הבת האירית היא המטה האירופי, עם הנהלה שמחליטה על מדיניות הפרטיות, הרשות האירית (Data Protection Commission) עשויה להיות הרשות המובילה. אם הגרמנית היא זו, הרשות הגרמנית הרלוונטית. בגרמניה הפיקוח על המגזר הפרטי נעשה ברשויות של המדינות הפדרליות (Länder), ולא ברשות אחת.
וגם כשיש רשות מובילה, סעיף 56(2) משאיר לרשות מקומית סמכות בעניינים שקשורים רק למוסד במדינה שלה או שמשפיעים מהותית רק על אנשים שם. תלונה של עובד בחברת הבת הגרמנית על המעסיק שלו תטופל כנראה ברשות הגרמנית, גם אם הרשות המובילה אירית.
מתי צריך DPO מקומי
לפי ה-GDPR עצמו, החובה למנות DPO נקבעת לפי סעיף 37(1), ולא לפי מדינה. סעיף 37(2) מאפשר לקבוצת חברות למנות DPO אחד לכולן, בתנאי שכל מוסד יכול לגשת אליו בקלות. WP243 מסביר שנגישות כוללת גם שפה: ה-DPO צריך להיות מסוגל לתקשר עם נושאי המידע ועם הרשויות בשפה שלהם. WP243 גם ממליץ שה-DPO יהיה ממוקם באיחוד. זו המלצה, לא חובה בסעיף.
גרמניה מוסיפה חובה משלה. סעיף 38(1) לחוק הגנת המידע הפדרלי (BDSG) מחייב למנות DPO כשבחברה עוסקים בדרך כלל לפחות 20 אנשים, באופן קבוע, בעיבוד אוטומטי של מידע אישי. החובה חלה גם בלי קשר למספר הזה כשהעיבוד מחייב הערכת השפעה לפי סעיף 35 ל-GDPR, או כשהעיבוד העסקי הוא העברת מידע, העברה אנונימית או מחקר שוק. חברת בת גרמנית עם צוות מכירות ותמיכה של 20 איש שעובדים במערכת CRM מגיעה לסף הזה מהר.
באירלנד לא מצאנו חובה כללית כזאת מעבר ל-GDPR, אבל זה עניין לבדיקה מול החוק האירי.
DPO של הקבוצה יכול לכסות גם את החברה הבת הגרמנית, אם הוא עומד בדרישת הנגישות. כלומר, מישהו בצוות מדבר גרמנית ומכיר את הרשות המקומית. ה-DPO לפי סעיף 17ב1 לחוק הישראלי הוא שאלה נפרדת, שנבדקת לפי החברה הישראלית. מדריך מפורט על מי חייב למנות DPO מסביר את המבחנים בישראל.
איך בונים את זה בקבוצה אחת
במבנה הנפוץ אצל חברות כאלה יש DPO אחד לקבוצה, שמכסה את החברה הישראלית, את החברות הבנות ואת הממשק מול הנציג לפי סעיף 27 אם צריך אותו. לצידו עובד גורם מקומי בגרמניה, בדרך כלל שותף או יועץ שמדבר גרמנית ומכיר את רשות הפיקוח של המדינה הפדרלית. כך אנחנו בונים את שירותי ה-DPO לחברות עם פעילות אירופית, ויש עוד על חברות מהסוג הזה בעמוד DPO לחברות SaaS וסטארטאפים.
לפני שקובעים מי הרשות המובילה, כדאי לכתוב על דף אחד מי מחליט על מה. מי אישר את מדיניות השמירה, מי בחר את ספק הענן, מי מחליט על פיצ'ר חדש שמשתמש בנתוני לקוחות. התשובה לשאלות האלה היא מה שהרשויות יבדקו.